הגיבורים בסיפור המזעזע הזה...
מצד אחד, דודו דהן, קורבן פשעי הרווחה במדינת ישראל, שסחרה בו מיום היוולדו...
ומהצד השני, השופטת בלהה גילאור, העושה תפקידה כלי בידי המערכת לרמוס את זכויות קורבנותיה חסרי הישע... שחוסלו על ידה ביום היוולדם... כדי לסחור בהם...
ביולי 2013 פרשה גילאור לפנסיה... הפנסייה החודשית של דיינים ושופטים בכירים בכללם השופטת בלהה גילאור, נעה סביב ה- 55 אלף ש"ח לחודש...
בנובמבר הוטרדה השופטת לסגור 2 פסקי דין, האחד על רשלנות רפואית של בית חולים גדול, והאחר של דודו דהן...
בשני המקרים חסכה למדינה הון בדחותה את הטרחנים.
העיתונאי יגאל סרנה, בירר, מה דוחף חלק מהשופטים הישראלים להפנות עורף לחלש ולהעדיף את הדאגה לחזק, וזה מה שהתברר לו:
יש שופטים שחשים מחוברים לפטמת השלטון דרך שכרם ומינויים על ידי הוועדה, לכן יש להם נטייה מובהקת להגן על קופת האוצר, ממנה הם חיים ברוחב יד, מאשר להגן על זכויותיו של אזרח חלש, שאינו נחשב.
"אוטם שריר הלב"
בכתבה נחשפת השופטת בלהה גילאור במקרה הטוב כמי שאינה מבדילה בין טוב ורע, ובמקרה הרע, כמי שפועלת ממניעים זרים ועושה תפקידה כלי בידי בעלי הון ושררה, לרמוס את קורבנם החלש, כשהיא הופכת את היכל ביהמ"ש למקום של פשע.
העיתונאי יגאל סרנה מצטט את פרנסואה מוריאק:
"הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד".
ולהלן אצטט את העיתונאי יגאל סרנה עצמו, מתוך הכתבה:
"הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד".
ולהלן אצטט את העיתונאי יגאל סרנה עצמו, מתוך הכתבה:
במשפטו זה של דהן נגד המדינה אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.
ולהלן תמלול הכתבה:
באולמה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בילהה גילאור, עמד איש גבוה, דל ואביון, שמו: דודו דהן, והוא מהישראלים החלשים שהושלכו לצידי הדרך במירוץ לניצחון ולמיליון.
עם היוולדו נלקח מאמו, טולטל ונמסר, אומץ ונעקר, עד שהוחלט בלי אבחון שהוא מפגר, וכך הגיע למנוחה ולנחלה במוסד פרטי תחת פיקוח המדינה.... להלן "הגיהינום".
מי שקרא בעבר את פרטי החוסים במקום ברמלה שנקרא מקי"ם נמלא אימה.
כי עד שפרצה לשם המשטרה, הוכו משך שנים רבות החוסים, נאנסו, חוו חיל ורעדה תחת פיקודה של מנהלת אכזרית.
כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה, שראתה אותו, "הוכתה תדהמה" ושחררה אותו.
כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה, שראתה אותו, "הוכתה תדהמה" ושחררה אותו.
חיי אדם זה הגיעו אל אולמה של גילאור.
משך כ-4 שנים, עבר אצלה (הקורבן) מצעד בלהות.
גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד, וידידתם הקרובה של רבי השפעה, כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים... (מה שנקרא) מחוברת.
(בקישור זה, המשוב המקצועי על השופטת בלהה גילאור)
משך 14 ישיבות האזינה למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאלים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו, ועלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובותיה והייתה מקור לרווחה רק לטייקוניה...
חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו, חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.
9 חוסי מקי"ם הישן העידו בפני הנשיאה והם 2 נאנסות במוסד. אחת, בת 13, הרתה שם, ספק למדריך ראשי, שנאסר אחר כך, ועברה הפלה שחורה בחסות המוסד.
מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה, הצלפות, סטאלג מקי"ם.
מול דוכנה עמד דודו דהן, איש-ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס"מ גובהו. מי שמכירו מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר, כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה, ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר.
בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.
"נפל פגם" תמצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות... והוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שחררה אותה ב-7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי.
"הנתבעים עשו כמיטב יכולתם", היללה את הרשויות... ועל הגיהינום (המוסד מקי"ם) כתבה, כי שם זכה דהן "לנגיעות של חסד".
לבה הנכמר, סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש"בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות", לא הטילה עליו הוצאות הנתבע.... להלן "המדינה".
חוק חסר רחמים.
אחרי הפס"ד ניחם דהן הטוב את פרקליטיו, והוחלט לערער לעליון... אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך בצידי הדר.
במשפטו זה של דהן נגד המדינה, אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.
משך כ-4 שנים, עבר אצלה (הקורבן) מצעד בלהות.
גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד, וידידתם הקרובה של רבי השפעה, כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים... (מה שנקרא) מחוברת.
(בקישור זה, המשוב המקצועי על השופטת בלהה גילאור)
משך 14 ישיבות האזינה למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאלים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו, ועלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובותיה והייתה מקור לרווחה רק לטייקוניה...
חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו, חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.
9 חוסי מקי"ם הישן העידו בפני הנשיאה והם 2 נאנסות במוסד. אחת, בת 13, הרתה שם, ספק למדריך ראשי, שנאסר אחר כך, ועברה הפלה שחורה בחסות המוסד.
מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה, הצלפות, סטאלג מקי"ם.
מול דוכנה עמד דודו דהן, איש-ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס"מ גובהו. מי שמכירו מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר, כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה, ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר.
בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.
"נפל פגם" תמצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות... והוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שחררה אותה ב-7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי.
"הנתבעים עשו כמיטב יכולתם", היללה את הרשויות... ועל הגיהינום (המוסד מקי"ם) כתבה, כי שם זכה דהן "לנגיעות של חסד".
לבה הנכמר, סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש"בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות", לא הטילה עליו הוצאות הנתבע.... להלן "המדינה".
חוק חסר רחמים.
***********************
אחרי הפס"ד ניחם דהן הטוב את פרקליטיו, והוחלט לערער לעליון... אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך בצידי הדר.
במשפטו זה של דהן נגד המדינה, אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.
***********************
"...אני זוכרת הבזקים וצעקות. המיילדת, שנפטרה לפני מספר שנים, כל הזמן צעקה עליי. אני לא יודעת למה, היא רק אמרה לי תשתקי, תסתמי, נו תוציאי את זה כבר. אחרי יום היא באה ואמרה לי: הוולד מת ... זה כל מה שהיא אמרה, אבל אני התעקשתי, לפחות תיתני לי לראות אותו. היא סירבה, אבל אני לא ויתרתי, בסוף היא הביאה לי אותו כולו עטוף. לא ראיתי כלום. היו לו חיתולים על כל הגוף, בכלל לא ראיתי את הפנים שלו. לקחה אותו, ויצאה. אחרי ארבעה ימים ברחתי משם הביתה... אמרו לי מת, אז מת... קיבלתי את הבשורה ושתקתי. מה היה לי לעשות. מת. נגמר הסיפור...".
קישורים:
- בלהה גילאור, שופטת בימ"ש מחוזי - פס"ד המעודד את גורמי הרווחה להמשיך ולהתעלל בחוסים - התנועה למען עתיד ילדינו.
- הצחנה העזה הנודפת מן השופטת המחוזית בדימוס, בלהה גילאור - הרהורים על משפחה וילדים
- סרטון - השופטת בלהה גילאור, כהות חושים מוסרית - על סדר היום עם קרן נויבך 23.1.2014
- שחיתות בבתי המשפט... השופטת בלהה גילאור פועלת בשחיתות בתיקים של בעלה... ופוסקת בעד ראשויות הרווחה - התנועה למען עתיד ילדינו
אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם!
מקרה מזעזע אבל לא מצאתי בכתבה מידע הנוגע לרשלנות רפואית? אולי תוכל לכוון אותי?
השבמחק